יכול להיות שיש שקט או חולה בנוח בתוך קבוצה. הקבוצה צריכה להיות בוגרת מספיק כדי לא להקניט או לצחוק על מי שנראה חולה בנוח במסגרת קבוצתית או אפילו יותר שקט או שפשוט פחות מנוסה בטיול תרמילאים. יש לקבל את כולם בברכה ולעודד אותם להיות חלק מ"המשפחה "במהלך הטיול בחיק הטבע.
נסה ללכת שני זמן מה לאורך זמן. אם השביל אינו רחב מדי, אך הוא רחב מספיק בכדי ללכת שניים בהתאמה, יש אנשים שנוחים יותר בקבוצה קטנה מאוד. זה יכול להיות רעיון טוב לערבב בין השותפים להליכה מדי פעם ולתת לאדם האיטי לקבוע את הקצב, כך שכולם יוכלו לתקשר עם כולם בקבוצה. אם אינך מצליח ללכת בשניים מעודכנים, נסה לערבב את סדר הטיולים בצורה הטובה ביותר. אני מבין שהאיש הראשי אולי צריך להיות תמיד בחזית, אבל עליו גם לפקוח עין כיצד הכל מתנהל בתוך הקבוצה כל כמה זמן. מחלוקת יכולה להיות כמו סכין מאחור, ולכן על כולם להיזהר ולא להשתמש בהערות גסות על אחרים בקבוצה.
דיבורים מאחורי עמים הם פחות גרועים בסביבה הקבוצתית ויש לבטל אותם ב ברגע שזה מתחיל, אולי פשוט על ידי שינוי הנושא. כולנו צריכים להיות בשלים גם בנושא זה.
בעת הקמת המחנה ניתן לבצע את המטלות השונות (אם יש צורך) בקבוצות קטנות או לשתף פעולה. אם שם במשך כמה ימים, תנו למטלות ו / או לקבוצות להיות מתחלפות, כדי להימנע מתרחישים "למה אני כל הזמן" בזמן שהותכם במחנה. על המנהיג להוביל לדוגמא ואולי לעשות את הדברים שהאחרים מוצאים פחות נעימים. וודאו שגם כל עומס עבודה מכל מה שיש לא ייפול על כתפיו של אדם אחד בלבד. עלינו לחלוק את החוויה הזו יחד.
אם יש לכם מדורה בלילה, נסו לעודד את כולם להשתתף ב הגדרת מצב רוח מרגש עם סיפורים, שירים או סתם דיבורים על אירועי היום. אל תלחצו על אף אחד לעשות מדברים יותר כי הם פשוט שקטים יותר מאחרים. יש אנשים שטובים בזה יותר מאחרים, ואחרים מעדיפים להקשיב; אך אם טיפוח ההשתתפות יטופח כראוי, תוך כיבוד זה של זה כמו שמשפחה הייתה עושה, אזי אני מאמין שתושג תחושת קהילה וכמו כן תחושת הצורך תעבור דרך ארוכה.
זה זה פשוט שני החלקים שלי עם המחשבות שלי על השאלה הזו. אגב, צ'רלי, זו שאלה נהדרת ואני בטוח שאחרים יענו עליה יותר טוב ממני.